סביבת השכונה
בית הקברות הגרמני
שעות אחר הצהריים של יום ששי ,החברה יושבים על האבנים בניסה לבית מספר 57 ,מנהיג הקבוצה זאביק אקשטיין מציע שנעשה מבחן אומץ, מחכים לרדת החשיכה ושמים פעמינו לבית הקברות הגרמני ממלחמת העולם הראשונה, המטרה לערוך סיור בתוך בית הקברות השוכן במקום מבודד ששביל גדור בשיחי צבר גדולים שמעברם פרדס חשוך,
הולכים בשורה עורפית יגאל,חיליק הקטן, מומו, אברהם מאיר, אבי ילין,והקטנים שלמלה ויעקב,שקט קורע את החושך, מתקרבים לשער בית הקברות, פתאום לוחש אברהם " עשיתי פיפי" שששששששש לוחשים כולם,פותחים אט אט את השער שנפתח החריקה צורמת ולפני שעשינו צעד אחד קדימה פורץ מתוך בית הקברות שד לבן בצרחות אימים,
וכל החבורה נסה כל עוד נפשה בה לכל הכיוונים רועדים מפחד ומשתינים במכנסיים,
לקח בערך כשעה עד שכולם התקבצו שוב ליד האבנים עם מכנסיים רטובים ומאשימים איש את רעהו בפחד "ראיתי שאתה בורח אז גם אני ברחתי" לא הספקנו לגמור להאשים אחד את השני ולפתע מתוך האפילה מופיע אותו שד לבן בצחוק חה חה חהח-ואנחנו.............השתנה קבוצתית נוספת, מתוך הבית יוצאת הגברת אקשטיין וצועקת
"זאביק תחזיר מיד את הסדין הבייתה"
להזכירכם היינו בערך בני שמונה והשנה 1945
היום ניצב במקום בית משרדים ענק בדרך בגין פינת לינקולן.בית רובינשטיין
מגרש התמרים
מגרש התמרים היה מתחם של דיונות שבמרכזו היו נטועים מספר דקלים מאד גבוהים, היינו הולכים למגרש חערוך קומזיצים, ומחנות קיץ, הייתי בכתה ד/ ובצופים נקראנו גורים,והוכרז על מחנה לגורים של יומיים ולילה אחד, הורי לא רצו לשמוע על המחנה "מסובבים שם ערבים, והחיילים הבריטים" ועוד כל מיני תרוצים,ואז גויס למבצע השכנוע ראש השבט יהודה אקשטיין המכונה "אקי" ולאחר מאמצים הציח להוציא מאמי את הסכמתה,
לאחר יומיים חזרתי כגיבור ושני שירים חדשים בפי הראשון הוא המנון הגורים:
"נשמע ונעשה,נשמע ונעשה,כי גורים אנו וכי גורות,לצבי נשמע בכל עת ובכל שעה,כי גורים אנו וכי גורות"
והשיר השני שהוא יותר ידוע: , מחנה זה ענין רב תועלת,שישנם בו הרבה מעלות........."
בשטח מגרש התמרים עוברים כיום הרחובות המלך כורש ורחוב אוליפנט.
בית הקברות הגרמני
שעות אחר הצהריים של יום ששי ,החברה יושבים על האבנים בניסה לבית מספר 57 ,מנהיג הקבוצה זאביק אקשטיין מציע שנעשה מבחן אומץ, מחכים לרדת החשיכה ושמים פעמינו לבית הקברות הגרמני ממלחמת העולם הראשונה, המטרה לערוך סיור בתוך בית הקברות השוכן במקום מבודד ששביל גדור בשיחי צבר גדולים שמעברם פרדס חשוך,
הולכים בשורה עורפית יגאל,חיליק הקטן, מומו, אברהם מאיר, אבי ילין,והקטנים שלמלה ויעקב,שקט קורע את החושך, מתקרבים לשער בית הקברות, פתאום לוחש אברהם " עשיתי פיפי" שששששששש לוחשים כולם,פותחים אט אט את השער שנפתח החריקה צורמת ולפני שעשינו צעד אחד קדימה פורץ מתוך בית הקברות שד לבן בצרחות אימים,
וכל החבורה נסה כל עוד נפשה בה לכל הכיוונים רועדים מפחד ומשתינים במכנסיים,
לקח בערך כשעה עד שכולם התקבצו שוב ליד האבנים עם מכנסיים רטובים ומאשימים איש את רעהו בפחד "ראיתי שאתה בורח אז גם אני ברחתי" לא הספקנו לגמור להאשים אחד את השני ולפתע מתוך האפילה מופיע אותו שד לבן בצחוק חה חה חהח-ואנחנו.............השתנה קבוצתית נוספת, מתוך הבית יוצאת הגברת אקשטיין וצועקת
"זאביק תחזיר מיד את הסדין הבייתה"
להזכירכם היינו בערך בני שמונה והשנה 1945
היום ניצב במקום בית משרדים ענק בדרך בגין פינת לינקולן.בית רובינשטיין
מגרש התמרים
מגרש התמרים היה מתחם של דיונות שבמרכזו היו נטועים מספר דקלים מאד גבוהים, היינו הולכים למגרש חערוך קומזיצים, ומחנות קיץ, הייתי בכתה ד/ ובצופים נקראנו גורים,והוכרז על מחנה לגורים של יומיים ולילה אחד, הורי לא רצו לשמוע על המחנה "מסובבים שם ערבים, והחיילים הבריטים" ועוד כל מיני תרוצים,ואז גויס למבצע השכנוע ראש השבט יהודה אקשטיין המכונה "אקי" ולאחר מאמצים הציח להוציא מאמי את הסכמתה,
לאחר יומיים חזרתי כגיבור ושני שירים חדשים בפי הראשון הוא המנון הגורים:
"נשמע ונעשה,נשמע ונעשה,כי גורים אנו וכי גורות,לצבי נשמע בכל עת ובכל שעה,כי גורים אנו וכי גורות"
והשיר השני שהוא יותר ידוע: , מחנה זה ענין רב תועלת,שישנם בו הרבה מעלות........."
בשטח מגרש התמרים עוברים כיום הרחובות המלך כורש ורחוב אוליפנט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה