פסיפס חיי אדם
מבוא
את העבר – גם אם היה קשה
זוכרים תמיד בחיבה וגעגועים (לאה נאור)
כל חיינו מורכבים למעשה מפיסות אירועים ,חלקם קצרים וחד פעמיים,חלקם ארוכים,וחלקם תמידיים שרק המות יפריד בינם לעצמנו,
אני חי את ארועי העבר, כל יום וכל רגע,עבורי כל עברי הוא חלק בלתי נפרד מהעתיד,כי ההווה לא קיים
ותוך חלקיק שניה הוא הופך לעבר שעליו אנו כה עורגים או כה מצטערים או כועסים או סובלים,
חיי למעשה ממודרים לתקופות ולאנשים,הכרתי אלפי אנשים במהלך חיי את חלקם המועט אני זוכר ואילו את חלקם הגדול סגרנו במרתפי זיכרוננו ומידי פעם אנו מושכים ממחסן הזיכרון פריט זה או אחר.
אנו אוהבים להיזכר ולכן אנו עדים לכל הפגישות הנוסטלגיות של פגישת מחזורים שונים, בית ספר, צבא ,תנועת נוער ראו את האתר הנוסטלגי "חברה".
בזיכרוני חקוקים מאות אירועים שאשתדל להעלותם כאן כפי שאני זוכרם,כל השמות והמקומות הנזכרים הם אמיתיים ומאחר שאנני מתכוון להשמיץ לא את המתים ולא את החיים יהנו כל אלה המוצאים חלק מעברם בספר זה עלולים להיות טעויות במועדי אירועים ותאריכים,אנא קבלו זאת בהבנה..הוצאת הספר קיננה בי שנים אחדות,אולם את הדחיפה האחרונה קיבלתי בסוף חודש מאי 2003 כשקראתי שתי מודעות אבל בהפרש של יום אשר החזירו אותי לאחור כ-61שנה,
האחת המודיעה על פטירתו של שמעון כהן שניפטר בשיבה טובה בין האבלים רעייתו עליזה שהייתה דיירת מישנה בדירת הורי כרוקה,אני זוכר את שמעון כשנשא אותה לאישה ולמעשה מאז לא שמעתי מהם, ,האירוע השני הוא פטירתו גם כן בשיבה טובה של יעקב צברנר,בעלה של המורה חוה שהייתה מורתי בכתה א,ב,ג בבית הספר לבנים ע"ש אחד העם בתל אביב וכמובן הסיפור המלא תימצאו במדור המתאים.
הסיפורים הקצרים שיופיעו לפי מספרי הבתים ולכן מסיפור לסיפור נדלג מתקופה לתקופה
ואשתדל לתאר תוך כדי כך את התפאורה הסביבתית של אותה תקופה
מעולם לא היה לי חבר נפש,היו לי חברים ליום לחודש ואפילו למספר שנים, אבל מעולם לא עמדו במבחן החברות הכולל עזרה בזמן מצוקה,או ויתור כלשהו למעני,מזלי שלעולם גם לא נזקקתי לזה ולכן אינני יודע אם החברים הטובים בעבר או החברים בהווה היו עומדים במבחן החברות,ולכן כולם מבחינתי החברים הטובים לתקופה שהייתה הזכורה תמיד לטוב,
מבוא
את העבר – גם אם היה קשה
זוכרים תמיד בחיבה וגעגועים (לאה נאור)
כל חיינו מורכבים למעשה מפיסות אירועים ,חלקם קצרים וחד פעמיים,חלקם ארוכים,וחלקם תמידיים שרק המות יפריד בינם לעצמנו,
אני חי את ארועי העבר, כל יום וכל רגע,עבורי כל עברי הוא חלק בלתי נפרד מהעתיד,כי ההווה לא קיים
ותוך חלקיק שניה הוא הופך לעבר שעליו אנו כה עורגים או כה מצטערים או כועסים או סובלים,
חיי למעשה ממודרים לתקופות ולאנשים,הכרתי אלפי אנשים במהלך חיי את חלקם המועט אני זוכר ואילו את חלקם הגדול סגרנו במרתפי זיכרוננו ומידי פעם אנו מושכים ממחסן הזיכרון פריט זה או אחר.
אנו אוהבים להיזכר ולכן אנו עדים לכל הפגישות הנוסטלגיות של פגישת מחזורים שונים, בית ספר, צבא ,תנועת נוער ראו את האתר הנוסטלגי "חברה".
בזיכרוני חקוקים מאות אירועים שאשתדל להעלותם כאן כפי שאני זוכרם,כל השמות והמקומות הנזכרים הם אמיתיים ומאחר שאנני מתכוון להשמיץ לא את המתים ולא את החיים יהנו כל אלה המוצאים חלק מעברם בספר זה עלולים להיות טעויות במועדי אירועים ותאריכים,אנא קבלו זאת בהבנה..הוצאת הספר קיננה בי שנים אחדות,אולם את הדחיפה האחרונה קיבלתי בסוף חודש מאי 2003 כשקראתי שתי מודעות אבל בהפרש של יום אשר החזירו אותי לאחור כ-61שנה,
האחת המודיעה על פטירתו של שמעון כהן שניפטר בשיבה טובה בין האבלים רעייתו עליזה שהייתה דיירת מישנה בדירת הורי כרוקה,אני זוכר את שמעון כשנשא אותה לאישה ולמעשה מאז לא שמעתי מהם, ,האירוע השני הוא פטירתו גם כן בשיבה טובה של יעקב צברנר,בעלה של המורה חוה שהייתה מורתי בכתה א,ב,ג בבית הספר לבנים ע"ש אחד העם בתל אביב וכמובן הסיפור המלא תימצאו במדור המתאים.
הסיפורים הקצרים שיופיעו לפי מספרי הבתים ולכן מסיפור לסיפור נדלג מתקופה לתקופה
ואשתדל לתאר תוך כדי כך את התפאורה הסביבתית של אותה תקופה
מעולם לא היה לי חבר נפש,היו לי חברים ליום לחודש ואפילו למספר שנים, אבל מעולם לא עמדו במבחן החברות הכולל עזרה בזמן מצוקה,או ויתור כלשהו למעני,מזלי שלעולם גם לא נזקקתי לזה ולכן אינני יודע אם החברים הטובים בעבר או החברים בהווה היו עומדים במבחן החברות,ולכן כולם מבחינתי החברים הטובים לתקופה שהייתה הזכורה תמיד לטוב,
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה