בית מספר 53 היה הבית הגדול ביותר בשכונה,היו בו ארבע כניסות וצורתו הייתה צורת חית,כאשר כל חלל הבית הייתה החצר,בתוך החצר צמחו לתפארת שלשה עצי אקליפטוס עבותים שגובהם היה יותר מגובה הבית ,החצר שימשה מעבר קיצור דרך בין נחמני למאז"ה כאשר היציאה הייתה בצמוד לכריכיית בוצ'בר, וממרפסת הבית יכולנו לצפות בתנועת העוברים , הייתה גדר שהפרידה בין הבית לבתים הסמוכים מרחוב מאז"ה סמוך לבית מעבר לגדר הייתה דירתה של משפחת גורפינקל אב המשפחה היה חבר בכנסת הראשונה,בנו הבכור הוא המשורר חיים גורי,ומצד שני דירתם של משפחת אבידן שבנם אמנון היה שחקן כדורסל במכבי ת"א ובנבחרת ישראל.
הדמות הדומיננתית בחצר הייתה דמותו של "השומר" כך קראו אז למנקה החצר האדון יונה שוורץ יקה שלא היה איש דיבורים ולא החליף איתנו מילה,היה אוסף את עלי האקליפטוס שנשרו עורם אותם לערימה גדולה,מרים מיכסה ענק של מתכת שסגר על מרתף ענק שהיה מתחת לכל החצר ובעבר שימש את הדודים של ההסקה המרכזית והיום משמש מקום איחסון לעלים וזרדים ומקום מירבץ לעכברים.
בחצר שיחקנו את כל משחקי החברה :שלש בורות,דודה,גוגואים וכמובן מחבואים וכל יתר המשחקים,לחצר היו גם משימות נוספות,פעם בשנה לפני פסח היה אדון הורוביץ מהקומה הראשונה,מוציא את כל ספרי הקודש שלו,מניח אותם פתוחים על משטח הבטון שבחצר וכך היה מאורר אותם מאבק ומכל מיני שאריות חמץ..
לפני החגים היו מגיעים הערבים עוברים בחצרות וצועקים"וואייסן פאילה וואייסן קעסאלאך" והכוונה שהם היו מנקים ומלבינים ומצחצחים את כל כלי המתכת שהיו בבית כולל סירים וסכו"ם.
פעם פעמיים בשבוע היו מגיעים ערבים רכובים על חמורים עם ירקות ופירות העונה,במיוחד בימי הקיץ כאשר היבולים היו מרובים.
יום הכביסה בחצר היה ארוע בפני עצמו, שרה העוזרת התימניה שעזרה לגב' אפל מקומה ראשונה להרתיח את דוד הכביסה הגדול על גבי פרימוס גדול,ולאחר מכן להוציא את הכביסה הרותחת בעזרת מוט עץ ארוך ,להניח בפאיילה ולהתחיל לשפשפ על גבי מיתקן פח מחורץ
וכמובן לאחר מכן טקס התליה לייבוש על חוטי ברזל שהיו מתוחים לרוחב החצר,ופה אנו הילדים ניכנסים לתמונה,והכדור נוחת על הסדין הלבן וכל הכביסה יצאת מקושטת ומצוירת בציורי כדור בגדלים שונים.
מיד לאחר כינון הממשלה הראשונה,החלה בחצר הגדולה מלחמת פחי הזבל, היות והבית היה גדול –ארבע כניסות, היו הפחים של כניסות א' וב' מונחים בסוף שביל הכניסה של כניסה א',ואילו הפחים של כניסות ג' וד' היו מונחים בסוף השביל של כניסה ד', אבל השכן מכניסה ד' היה השר בכור שיטרית- לא יאה שפחי זבל יהיו בכניסה לבית השר ולכן הועברו הפחים לצידו השני של הבית למורת רוחם של הדיירים של כניסה א' שדאגו להחזיר את הפחים למקומם הקודם,לבסוף לאחר דין ודברים סוכם שהפחים יועברו באופן זמני כל עוד שיטרית מכהן כשר,אולם אף אחד לא לקח בחשבון שהוא יכהן כשר במשך שמונה עשרה שנה.
באותה תקופה היה טלפון אחד בכל האזור והוא היה בבית המרקחת של האדון טליטמן, וכשהיו מצלצלים בדרך כלל מחוץ לעיר היו מטלפנים (ראה הוראות שימוש בטלפון) לבית המרקחת ואדון טליטמן היה יוצא מהדלת האחורית למרכז החצר וצועק פעם אחת: גברת בן סמון טלפון,וחוזר מיד חזרה לבית המרקחת,וברור שגב' בן סמון לא שמעה את קריאתו,אבל אין חשש , מכל פינה ומכל דירה כולם צועקים במקהלה "גב' בן סמון ..טלפון" ועד שלא ירדה מהקומה השניה לא הפסיקו הקריאות.
יום ששי מתקרב ונהוג להביא פרחים הבייתה,ומהיכן נביא כמובן מהבית השכן המטופח מספר 55 שבשביל הכניסה לבית לאורך הגדר המפרידה בינם לבין כניסה ד' של מספר 53 היו פרחי המרגליות,ומי טיפחם וגידלם הלא הוא מר קרייז מקומה ראשונה,מר קרייז כבר אז היה אדם מבוגר וכולנו פחדנו ממנו,היו לן פנים מעוותים ופה עקום ובילדותו כנראה לא למד לחייך או לצחוק,אבל אהב מאד את הפרחים שגידל,וביום ששי אחרי הצהריים היינו כולנו באמבוש על יד המרפסת של הוריו של שלמלה וישינסקי שעוד לא נולד ,ומחכים שאדון קרייז יגמור להשקות, ואכן גמר להשקות והיה מגלגל את הצינור על מנת להביאו למחסן שהיה בצידו השני של הבית,ולרגע זה חיכינו,כל אחד עם מספריים ביד מזנקים לשביל שזה עתה הושקה ותוך מספר דקות אין זכר לפרחי המרגלית הגדולים והלבנים שבמרכזן האבקנים הצהובים,הפרחים כבר ב"וזות" בבית והאדון קרייז מגיע עם מזמרה כי גם לו מגיע פרחים לשבת ,ואנו מבעד לחרכים רואים כיצד פיו העקום מתעקם עוד יותר כאשר הבחין שאין אף פרח לרפואה.
ואנו חוזרים לעיסוקינו בחצר הגדולה.
אחד מסיפורי האהבה של החצר נרקמה בין משה הורוביץ מקומה ראשונה ויוכבד פוינטק מקומה שלישית. הימים שנות החמישים של המאה הקודמת (1950) היא בוגרת בית הספר לאחיות, הוא מלטש יהלומים מצליח, ובין יהלומים לבתי החולים האהבה פורחת ובשנת 1951 נישאו ,היו אלה הנשואים הראשונים שפרחו בחצר ומחזיקים מעמד (טפו,טפו,טפו) כבר 56 שנים.
מול זוג הנאהבים בכניסה ד' כולם טרודים ועסוקים לקראת הארוע, הזמן: קיץ 1947 ולילד נח או טו טו בר מצווה , השמחה של כולם, הרי כולם "גידלוהו" חוץ מהוריו,הדיירת הנוספת לדירה פאני פרידה הנדלסמן, והדודה משכ' טיומקין דודה שרה כמובן,וכל השכנים שתשאל אם הם מכירים את נח, תשובה אחת תקבל , מכירים? הרי אנחנו גידלנו אותו
ואנו הילדים היינו עזר לגדולים, סוחבים מבית הכנסת שבבנין לוז'יה פלטות עץ שיונחו על "חמורים" ויהיו השולחנות, מביאים ספסלים ומסדרים את השולחנות לאורך כל הגג,שקודם לכן קושט ומורק על ידי בנות השכונה,
השכנות הטובות הביאו את מיטב המטעמים ובקבוקי היין גדשו את השולחנות. אט אט הגג התמלא קהל והמנצח על הטקס מי אם לא המורה לבר מצווה לוין מהבית ממול,וכטוב לב האורחים ביין,פצח בשיר בן עמי ונידיצקי ושר את "עץ הרימון" להיט של הימים ההם
ולאחר מכן הטיב את לב הקהל משה וישינסקי בפרקי חזנות ,וכך נמשכה המסיבה עד חצות הליל .
הדמות הדומיננתית בחצר הייתה דמותו של "השומר" כך קראו אז למנקה החצר האדון יונה שוורץ יקה שלא היה איש דיבורים ולא החליף איתנו מילה,היה אוסף את עלי האקליפטוס שנשרו עורם אותם לערימה גדולה,מרים מיכסה ענק של מתכת שסגר על מרתף ענק שהיה מתחת לכל החצר ובעבר שימש את הדודים של ההסקה המרכזית והיום משמש מקום איחסון לעלים וזרדים ומקום מירבץ לעכברים.
בחצר שיחקנו את כל משחקי החברה :שלש בורות,דודה,גוגואים וכמובן מחבואים וכל יתר המשחקים,לחצר היו גם משימות נוספות,פעם בשנה לפני פסח היה אדון הורוביץ מהקומה הראשונה,מוציא את כל ספרי הקודש שלו,מניח אותם פתוחים על משטח הבטון שבחצר וכך היה מאורר אותם מאבק ומכל מיני שאריות חמץ..
לפני החגים היו מגיעים הערבים עוברים בחצרות וצועקים"וואייסן פאילה וואייסן קעסאלאך" והכוונה שהם היו מנקים ומלבינים ומצחצחים את כל כלי המתכת שהיו בבית כולל סירים וסכו"ם.
פעם פעמיים בשבוע היו מגיעים ערבים רכובים על חמורים עם ירקות ופירות העונה,במיוחד בימי הקיץ כאשר היבולים היו מרובים.
יום הכביסה בחצר היה ארוע בפני עצמו, שרה העוזרת התימניה שעזרה לגב' אפל מקומה ראשונה להרתיח את דוד הכביסה הגדול על גבי פרימוס גדול,ולאחר מכן להוציא את הכביסה הרותחת בעזרת מוט עץ ארוך ,להניח בפאיילה ולהתחיל לשפשפ על גבי מיתקן פח מחורץ
וכמובן לאחר מכן טקס התליה לייבוש על חוטי ברזל שהיו מתוחים לרוחב החצר,ופה אנו הילדים ניכנסים לתמונה,והכדור נוחת על הסדין הלבן וכל הכביסה יצאת מקושטת ומצוירת בציורי כדור בגדלים שונים.
מיד לאחר כינון הממשלה הראשונה,החלה בחצר הגדולה מלחמת פחי הזבל, היות והבית היה גדול –ארבע כניסות, היו הפחים של כניסות א' וב' מונחים בסוף שביל הכניסה של כניסה א',ואילו הפחים של כניסות ג' וד' היו מונחים בסוף השביל של כניסה ד', אבל השכן מכניסה ד' היה השר בכור שיטרית- לא יאה שפחי זבל יהיו בכניסה לבית השר ולכן הועברו הפחים לצידו השני של הבית למורת רוחם של הדיירים של כניסה א' שדאגו להחזיר את הפחים למקומם הקודם,לבסוף לאחר דין ודברים סוכם שהפחים יועברו באופן זמני כל עוד שיטרית מכהן כשר,אולם אף אחד לא לקח בחשבון שהוא יכהן כשר במשך שמונה עשרה שנה.
באותה תקופה היה טלפון אחד בכל האזור והוא היה בבית המרקחת של האדון טליטמן, וכשהיו מצלצלים בדרך כלל מחוץ לעיר היו מטלפנים (ראה הוראות שימוש בטלפון) לבית המרקחת ואדון טליטמן היה יוצא מהדלת האחורית למרכז החצר וצועק פעם אחת: גברת בן סמון טלפון,וחוזר מיד חזרה לבית המרקחת,וברור שגב' בן סמון לא שמעה את קריאתו,אבל אין חשש , מכל פינה ומכל דירה כולם צועקים במקהלה "גב' בן סמון ..טלפון" ועד שלא ירדה מהקומה השניה לא הפסיקו הקריאות.
יום ששי מתקרב ונהוג להביא פרחים הבייתה,ומהיכן נביא כמובן מהבית השכן המטופח מספר 55 שבשביל הכניסה לבית לאורך הגדר המפרידה בינם לבין כניסה ד' של מספר 53 היו פרחי המרגליות,ומי טיפחם וגידלם הלא הוא מר קרייז מקומה ראשונה,מר קרייז כבר אז היה אדם מבוגר וכולנו פחדנו ממנו,היו לן פנים מעוותים ופה עקום ובילדותו כנראה לא למד לחייך או לצחוק,אבל אהב מאד את הפרחים שגידל,וביום ששי אחרי הצהריים היינו כולנו באמבוש על יד המרפסת של הוריו של שלמלה וישינסקי שעוד לא נולד ,ומחכים שאדון קרייז יגמור להשקות, ואכן גמר להשקות והיה מגלגל את הצינור על מנת להביאו למחסן שהיה בצידו השני של הבית,ולרגע זה חיכינו,כל אחד עם מספריים ביד מזנקים לשביל שזה עתה הושקה ותוך מספר דקות אין זכר לפרחי המרגלית הגדולים והלבנים שבמרכזן האבקנים הצהובים,הפרחים כבר ב"וזות" בבית והאדון קרייז מגיע עם מזמרה כי גם לו מגיע פרחים לשבת ,ואנו מבעד לחרכים רואים כיצד פיו העקום מתעקם עוד יותר כאשר הבחין שאין אף פרח לרפואה.
ואנו חוזרים לעיסוקינו בחצר הגדולה.
אחד מסיפורי האהבה של החצר נרקמה בין משה הורוביץ מקומה ראשונה ויוכבד פוינטק מקומה שלישית. הימים שנות החמישים של המאה הקודמת (1950) היא בוגרת בית הספר לאחיות, הוא מלטש יהלומים מצליח, ובין יהלומים לבתי החולים האהבה פורחת ובשנת 1951 נישאו ,היו אלה הנשואים הראשונים שפרחו בחצר ומחזיקים מעמד (טפו,טפו,טפו) כבר 56 שנים.
מול זוג הנאהבים בכניסה ד' כולם טרודים ועסוקים לקראת הארוע, הזמן: קיץ 1947 ולילד נח או טו טו בר מצווה , השמחה של כולם, הרי כולם "גידלוהו" חוץ מהוריו,הדיירת הנוספת לדירה פאני פרידה הנדלסמן, והדודה משכ' טיומקין דודה שרה כמובן,וכל השכנים שתשאל אם הם מכירים את נח, תשובה אחת תקבל , מכירים? הרי אנחנו גידלנו אותו
ואנו הילדים היינו עזר לגדולים, סוחבים מבית הכנסת שבבנין לוז'יה פלטות עץ שיונחו על "חמורים" ויהיו השולחנות, מביאים ספסלים ומסדרים את השולחנות לאורך כל הגג,שקודם לכן קושט ומורק על ידי בנות השכונה,
השכנות הטובות הביאו את מיטב המטעמים ובקבוקי היין גדשו את השולחנות. אט אט הגג התמלא קהל והמנצח על הטקס מי אם לא המורה לבר מצווה לוין מהבית ממול,וכטוב לב האורחים ביין,פצח בשיר בן עמי ונידיצקי ושר את "עץ הרימון" להיט של הימים ההם
ולאחר מכן הטיב את לב הקהל משה וישינסקי בפרקי חזנות ,וכך נמשכה המסיבה עד חצות הליל .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה